פריץ האבר - יהודי מומר, חתן פרס נובל בכימיה, שהמציא הגז ציקלון בי

פריץ האבר (1868 - 1934), אדם מוכשר בעל אישיות מורכבת, ששינה את העולם לטובה, אך גם לרעה.

הוא נולד בגרמניה כיהודי לאב שמכר בדים. האבר החל להתעניין בתהליכים הכימיים של ייצור הבדים ולכן החליט ללמוד כימיה באוניברסיטה. הוא הוציא תואר דוקטור בשנת 1894 ומצא עבודה באוניברסיטת קארלסרוהה. מאחר שהיה חסום להתקדמות באוניברסיטה בשל יהדותו, הוא המיר את דתו והפך לנוצרי לותרני ואף הצהיר שהוא פטריוט גרמני.

פריץ האבר התקדם בעבודתו ובחייו האישיים. הוא נישא בשנת 1901לקלרה אימרווהר, אישה מוכשרת מאוד, שהייתה היהודייה הראשונה שהפכה לדוקטור למדעים. לשניים נולד בן - הרמן. קלרה המירה אף היא את דתה בשכנועו של בעלה.

האבר החל לעבוד בהמצאות בתחום החקלאות והמציא את הדישון הכימי, ועל ההמצאה הזאת קיבל פרס נובל בשנת 1918. כאשר החל לעבוד על המצאותיו, והאנגלים פיתחו יכולת כימית נגד הגרמנים, הוא התעקש לגבור עליהם והחל להשתמש בגז החרדל. אשתו, שהבינה את המשמעות של מחקרו מתוקף היותה מדענית בעצמה, התחננה שיפסיק, אך הוא לא שעה לה. בתגובה התאבדה קלרה באקדחו האישי של האבר ב-1 במאי 1915 בנוכחותו של בנם הרמן. האבר אפילו לא הגיע להלווייתה והמשיך בשלו ובהמצאותיו המסוכנות. כנראה שהתאבדותה קשורה לא רק לעבודתו, אלא ליחסים העכורים ביניהם ולכך שנאלצה לוותר על הקריירה שלה ולהפסיק את מחקריה.

האבר המשיך בחייו המקצועיים וגם הפרטיים. בשנת 1917 הכיר ונישא לשרלוטה. הנישואים הללו שרדו 10 שנים והניבו 2 ילדים: בת - אווה ובן - לודוויג, שבבגרותו הפך להיסטוריון חוקר את הלוחמה הכימית במלחמת העולם הראשונה.

הבר, היהודי המומר, היה לממציא מלחמת הגזים ואבי הלוחמה הביולוגית. הוא המציא את גז החרדל וגזים קטלניים רבים, שקטלו מאות אלפים בשדות הקרב. האדם שהמציא את החקלאות המודרנית, המציא גם את הלוחמה המודרנית, שקטלה אין ספור חיילים בשדה הקרב. הוא הועלה לדרגת סרן וקיבל אותות הצטיינות לרוב, אולם חייו קיבלו מפנה טראגי כאשר

הואשם בפשעי מלחמה. גרמניה הצליחה לבטל את הרשעתו, והוא היה ראש המכון לחקר לוחמה כימית במכון מוביל בברלין. 

ב-1919 האבר המציא את ההמצאה ששינתה את חייהם של מיליוני יהודים באירופה, ונתן את הכלי לנאצים, שיביא להכחדת בני עמו במלחמת העולם השנייה. האבר, מומחה לחקלאות, המציא המצאה, שבתקופה זו לא ייחס לה משמעות רבה, והיא גז הציקלון בי. הציקלון בי היה גז נגד חרקים, המוצלח והטוב ביותר בתקופתו. במהרה האבר הבין, שהוא המציא מכרה זהב והסתובב ברחבי העולם כדי לקדם את המצאתו. באופן אירוני, העובדה שמכר את המצאתו לממשלת גרמניה, הביאה את הפיתוח התמים לכאורה, לשימוש על ידי הנאצים להשמדת יהודי אירופה בתקופה מאוחרת יותר. במעשה אכזריות שאין כמוהו בהיסטוריה, המצאה של יהודי שימשה לחסל את עמו ומשפחתו, שכולם נספו בענני הגז, שקרוב משפחתם המציא. 

בשנת 1933 עלו הנאצים לשלטון. האבר שלח אין ספור מכתבים למכרים ומנהיגים וסיפר על תרומתו במלחמה, כדי למנוע את פיטוריו. מכתביו לא עזרו והוא פוטר מעבודתו, נשללו ממנו כל אותו הכבוד והוא הפך למובטל. שבור לב ממולדתו שבגדה בו, הוא חזר ליהדות והודה שטעה שהמיר את דתו. האנטישמיות הרבה שהופנתה נגדו גרמה לו לדיכאון כבד והוא הפך להיות לציוני בערוב ימיו. 

פגישה עם חיים וייצמן באנגליה, שכנעה אותו לקחת את התפקיד של ראש המכון הפיזיקאלי במכון וייצמן למדע. אולם, התקף לב גרם למותו בדרך לישראל.

כך מת האדם שהיה כל חייו פטריוט גרמני, הוא התכחש לדתו ולעמו. גרמניה בגדה בגדול הפטריוטים שלה בדרך האכזרית מכל. היא השתמשה בהמצאתו כדי להמית את משפחתו. כמה אכזרי הגורל.