פרופיל פסיכולוגי ומידת האשמה אליזבת באטורי, 14: ידועים לשמצה: רוצחים סדרתיים בימי הביניים,לוטן דיקר

איש מקצוע מעולם לא דיבר עם אליזבת באטורי בזמן אמת, לכן כל ההשערות שנכתבו בתקופות מאוחרות יותר, הן בעירבון מוגבל בלבד. אולם, כל אדם שרצח מעל שלושה אנשים לאורך תקופת זמן, נחשב לרוצח סדרתי.

רוב הפרופילים הפסיכולוגים מייחסים לה אישיות אנטי סוציאלית וטוענים שהייתה "פסיכופתית". במילים אחרות, לא הייתה לה אמפתיה או רגשות כלפי אחרים והמצפן המוסרי שלה לא כלל חמלה. היה לה קושי לחוש את כאבם של האחרים, למרות שנטען שכלפי משפחתה היא כן חשה חמלה.

לאליזבת באטורי היה סוג אחד בלבד של קורבנות, נערות צעירות. כלפיהן היא הפגינה אגרסיביות מופגנת יוצאת דופן. אין אנו יודעים האם אלו נסיבות ביולוגיות או סביבתיות שהובילו אותה לבחור בסוג הקורבן המסוים הזה, אבל ננסה להעלות השערות בהסתמך במעט החומר שיש ברשותנו. יש לציין, שמוחה מעולם לא נבדק, אין מידע רפואי מהימן, שנשמר מאותה תקופה ורבות מהעדויות לא עומדות בסטנדרט האמינות המקובל בימינו.

כך, שמבחינות רבות, החוקר המודרני עומד בפני תעלומה ועליו לגשש למציאת מסקנות בהתבסס על תיאוריות ולא עובדות, כפי שקורה כיום במשפטים של רוצחים סדרתיים. לכן, נתבסס על השערות של חוקרים מערביים, שהתבססו על כתב היד שלה ועדויות שונות שצצו לאורך השנים.

רוב המומחים לכתב יד, טוענים שאליזבת הייתה אדם אגרסיבי בעל תשוקות עזות ולא ממומשות. היו לה כעסים רבים, היא האשימה את החברה בכך שלא נתנו לה להגשים את עצמה. הנישואים שלה נכפו עליה והדבר הכעיס אותה רבות. היא לא אהבה את משפחתה, או את המגבלות של התקופה שהוטלו על נשים. היו לה סימנים ברורים של התנהגות מינית חריגה, כנראה תשוקות שהיא לא הגשימה, לפי מרבית החוקרים.

כמו כן, היא הייתה אדם שלא יכול היה לדחות סיפוקים וחסר רגישות כלפי סבלו של האחר. היה לה קושי לדחות סיפוקים וגם צד נרקיסיסטי, שהיא ראתה את עצמה עליונה לגבי אחרים. גם החינוך שלה, שהעניק לה השכלה רחבה, הגדיל את הפער בינה ובין הסביבה הכפרית. יש הטוענים, שמחלות הנפש שמשפחתה לקתה בהם, לא פסחו עליה.

אין יודעים את התסמונת המדויקת, אבל יש הטוענים שזאת הפרעת אישיות מודחקת או דו קוטביות. כך או כך, אין מספיק עדויות חותכות, שלפיהן ניתן לקבוע מה בדיוק הייתה הבעיה הנפשית, אבל ככל הנראה זה היה עירוב של מספר גורמים, שהניעו אותה לבצע מעשים אלו.

אחרים טוענים, שמעשיה הנפשעים חרגו מכל פרופורציה, בשל סכסוך שהיה בין בעלה ובין המלך מתיאוס. כספים רבים היה חייב המלך למשפחתה, בשל שירותו הצבאי של בעלה פרנץ והמשפט היה דרך למנוע ממנו להפסיד כסף רב, שהוא זקוק להמשך הקמפיינים המלחמתיים שלו. הבעיה עם טענה זו היא, שלאחר מותו של בעלה, המלך הציע לה בעל אלטרנטיבי והיא סירבה לכך ובשל כך לפי חוקי התקופה, הוא לא היה חייב להחזיר לה חובות.

ייתכן והפשעים שלה נופחו מעבר לכל ספק סביר, בשל מחלוקות פוליטיות. היא לא יכלה להגן על עצמה בבית המשפט והייתה שנאה רבה כלפי פרוטסטנטים באותה תקופה בארצות הקתוליות. בנוסף, היה רצון להחליש את משפחתה ולפגוע בשמה הטוב, על ידי משפחות יריבות ולכן חלק מהפשעים פוברקו.

יש המציעים את הרעיון, שהיא הייתה בעלת אדמה נוקשה כלפי משרתיה, אולם היא לא חרגה מהמקובל באותם ימים. לגברים באותה תקופה היה קשה לראות אישה כה חזקה בעמדות כוח ומפתח ולכן הם פעלו לסלק אותה ממקודים אלו. לרוב הנשים באותה תקופה הואשמו בפשעים מיניים, בעיקר בתחום המוסר, על מנת לפגוע בהן ולכלוא אותן למשך ימי חייהם. אדמותיה היו כה רבות ועוצמתה כה מרכזית, שזה לא מרחיק לכת להניח שהיו לה הרבה מאוד אויבים שבחשו וחיפשו סיבות לנקמה. יש לזכור, שהיא מעולם לא הורשעה בפשעים עליהם היא נשפטה.

למרות הצורך של היסטוריונים כיום לראות בה כקורבן, לפחות חלק מהם, אשר מגיעים בעיקר מהונגריה. הזרם המרכזי עדיין חושב שיש מספיק ראיות ועדויות אמינות כדי לראות בה כרוצחת המונים. למרות שחלקים רבים מהסיפור אכן נופחו מעבר לפרופורציה האמיתית שלהם במהלך השנים על ידי התרבות המערבית, עדיין מדובר ברוצחת המונים שמואשמת ברצח עשרות נערות תמימות ויש לה דם על הידיים.