אחד מהרוצחים הידועים לשמצה בתולדות גרמניה. הוא כונה גם "איש זאב" כחלק מהאמונות התפלות שהיו באותה התקופה. רוב האיכרים בימי הביניים חיו תקופות קצרות ולא פשוטות ונמחקו מדפי ההיסטוריה. גרמניה הייתה מדינה ששלט בה שלטון פיאודלי מרכזי חזק והתושבים בדרך כלל חיו חיים שלווים יחסית.
מגדנבורג היא עיר מסחרית על גדות נהר האלבה, ששימשה מרכז מסחרי במשך דורות. היה מתח דתי בין קתולים לפרוטסטנטים, שבינתיים לא התפרץ למהומות דמים. אנשי העיירה היו יחסית פשוטים והאמינו מאוד בדת הנוצרית, אך גם בשדים וביצורים דמונים, כמקובל באותה תקופה.
מחוץ לעיירה הציורית היו אדמות מעובדות, שדות חיטה אינסופיים, שם עבדו איכרים ועיבדו את אדמתם. אביו של פיטר סטמפ, היה אחד מהוותיקים והמכובדים באזור. סימן העושר המרכזי שלו היה טחנת רוח, שהסבה לו רווחים יפים. הרבה מאוד קמח הגיע אליו והייתה פעילות רבה מחוץ לבית.
פיטר נולד בשנת 1564, למרות שאין אנו יודעים אם זה נכון. המקורות אודות חייו מאוד מעורפלים, אנו יודעים מעט מאוד על הביוגרפיה שלו וזאת מתוך חוברת עשויה מגילופי עץ, שהתגלתה בלונדון בשנת 1920. שאר הרישומים אודותיו נהרסו במלחמת 30 השנים, שפרצה באזור בקולון גרמניה. יש הטוענים ששם משפחתו - סטמפ, כלל אינו נכון, אלא היא כינוי לאדם נכה שידו נקטעה. בתקופה הזאת לעיתים ניתנו כינויים במקום שמות משפחה, לכן אפשר להניח, שאין אנו יודעים את שם משפחתו האמיתי כלל.
מעט ידוע על ילדותו של פיטר. ייתכן והוא ירש את רכוש אביו. הוא נחשב לאדם מוערך בכפר, שקט ומסור מאוד לעבודתו. היו לו ילדה וילד, הוא היה די עשיר ומכובד בקהילה. הוא חי בתקופה של מלחמה ארוכה והרבה חיילים שעברו בשדות, חלקם שכירי חרב מרחבי אירופה. הם ללא ספק פגעו באוכלוסייה המקומית והקשו על החיים, בייחוד לאיכרים שחיו בפריפריה מחוץ למרכז.
אותו הזמן הייתה תקופה של משפטי מכשפות שפשטו בגרמניה. עשרות אלפים הואשמו והוצאו להרוג בעוון אישומים אלו. הפאניקה, המלחמות, ואפילו הרעב הפכו את התושבים לחשדנים וקשיי עורף. המציאות הכאוטית והמדממת הצמיחה דור של אנשים, שהשתמשו באלימות על מנת לשרוד.
זאבים היו האויבים המרים של החקלאים. הם אכלו חיות מרעה והשאירו גופות חתוכות, שעלו להם כסף רב. באזור צמחו אגדות מסמרות שיער, על אנשי זאב שפושטים בלילות של ירח מלא על השדות וזורעים הרס ופאניקה. אותם יצורים מקוללים עשו ברית עם השטן דרך תיווכן של מכשפות, שתמורת חיי נצח וכוח אין סופי הפכו להיות המשרתים של כוחות דמוניים.
לפי המקורות שמופיעים בחריטות, סטמפ החל בסתר בגיל 12 לעסוק באומנויות האסורות. בשל אופיו האכזרי והשאפתני והעובדה שהוא היה חסר אמונה בישו ובאלוהים, הוא החליט להפוך להיות עשיר ובעל עוצמה, גם אם זה אומר לשלם מחיר כבד ולמסור את נשמתו. נאמר שהשטן ועוזריו משוטטים בין חסרי האמונה ומוצאים את אלו שניתן לרקום איתם עסקה. הסיפורים הללו משתלבים גם עם האמונות שהיו נפוצות באותו אזור וגם עם מכת הזאבים והגניבות, שהם לא הצליחו להתמודד עמה.
בהתחלה הופיעו גופות בעיירות שונות, בעיקר של ילדים ונשים, מחוללות עם סימני נשיכה, גרירה ואיברים קרועים. למרות שאנשי התקופה היו רגילים למחזות של מוות ואובדן, הגילויים הללו היו ברוטאליים אפילו עבורם. חיל המשמר המקומי החל לאסוף עדויות מאלו שהיו עדים למקרה. העדויות היו מטלטלות: שיניים חדות וגדולות, זרועות גדולות ושריריות עם ציפורניים ארוכות ובוהקות, עיניים שחורות ובוהקות ופה מעלה קצף וגירה.
השמועות החלו להתפשט ברחבי העיירות והכפרים המקומיים באמצעות מספרי סיפורים, שהעבירו את הידיעות באזור היפה ורחב הידיים. האצילים יידעו את הלוחמים המקומיים, שהחליטו לנקוט בפעולות מניעה על מנת לנסות ולשמור על האיכרים. קבוצות חמושות יצאו לשמור על הדרכים הראשיות ואנשים נמנעו מלצאת מבתיהם בלילות מתך פחד שיאונה להם רע.
אצילים ארגנו משלחות ציד, עשרות לוחמים חמושים, שיצאו לחפש אחרי החיה בתוך היערות עצמם. הם נכשלו פעם אחר פעם במשימה ולא מצאו דבר מלבד עקבות וגופות של ילדים מושחתות ונאכלות.
ההיעלמויות גברו, המאמצים כשלו ונראה שהאויבים המסתוריים לא נמצאו. בניגוד לימינו, אכן הטבע היה פראי וחיות הסתובבו ופגעו בבני אדם, אולם, במקרה הזה נראה שיש מחשבה מאחורי הרציחות. הקורבנות היו מאופיינים מבחינת מגדר וגילאים והפגיעות היו דומות. עדויות רבות נערמו על איש זאב מסתורי, שמסתובב ואורב לתמימים והחלשים ומבצע בהם מעשים נוראיים.
סטאמפ אכן התחזה לזאב, חוקרים מודרניים טוענים, שהוא עטה על עצמו עורות של זאב ופרווה על מנת להקנות לעצמו מראה מאיים יותר. מקורות מימי הביניים מדברים על חגורה קסומה, שהקנתה לו כוחות קסומים של היעלמות והפיכה לאיש זאב, חגורה, שניתנה לו על ידי השטן בעצמו, אחרי שהוא קיים אתו ברית מגיל 12, חגורה שחיפשו אותה במשך שנים, אולם היא לא נמצאה מעולם.
לאחר שהוא הוריד את החגורה, הוא הפך שוב לאדם. אלמנטים רבים מהאגדות אודותיו שימשו בסיס ליצירתו של האדם הזאב שמופיע ברבות מהאגדות בתרבות הפופולארית בימינו. הוא אחראי, לפחות לפי המשפט שנערך לו, על רציחתם של 16 קורבנות, רובם ילדים, מיעוטם נשים בהיריון. החשדות עצמם מזעזעים וכוללים רישומים גרפיים, אשר כוללים התעללות מינית, קניבליזם והגרוע מכל - אכילת עוברים מנשים הרות.
מעט מאוד רציחות מפורטות, רובן כתובות בחריטת העץ בקווים כלליים. אולם, אחת מהן כתובה באופן סיפורי, ומתארת את שיטת הפעולה של סטמפ. הוא ראה אישה ושני גברים עובדים בשדות. הוא קרא לגברים לעזור לו עם סחיבת עצים שהוא שם על העגלה. כאשר הם הגיעו הוא הכה אותם עם גרזן וגרם להם פציעות עמוקות. לאחר מכן הוא הסתער בחמת זעם על האישה, ביצע בה פשעים מזעזעים ולאחר מכן הפך לקניבל.
בכתבים מתארים את כוחו הרב והמהירות שהוא נע בה והיכולות שלו לעבור בין אדם לזאב. מכל מעשיו הנפשעים שרד עד אחד, ילד שאנו לא יודעים את שמו. הוא נתפס על ידי פיטר כאשר הוא היה עם הפרות והאכיל אותם. הוא התגנב מאחוריו ותפס את גרונו על מנת לחנוק אותו ובכך להשתיק את צרחותיו. הילד נשך בחוזקה את כפות ידיו והחל לרוץ אל עבר העדר. הוא הצליח להסתתר בין הפרות להתחבא ולהתחמק מגורל אכזרי מאוד.
הוא הפך להיות עד ההגנה היחיד, שהצליח לזהות את פיטר במהלך משפטו העתידי. לפי כתב האישום, הוא גם פגע בבתו ואחותו, הוא תתעלל בהן מינית ואף קיים יחסים של גילוי עריות. את בנו, ככל הנראה, הוא רצח בצורה אכזרית ולאחר מכן אכל מגופתו.
יש הטוענים, שמעשים אלו וכתב האישום הוא חלק מנקמה פוליטית של גורמים קתולים נגד הפרוטסטנטים. שכחלק מהמלחמה המשתוללת זמן רב היה ניסיון להשחיר את דמותו של פיטר ולהפוך אותו למפלצת, כפי שנעשה פעמים רבות בימי הביניים ליהודים. היה זה ניסיון של דמוניזציה מכוונת על ידי הקתולים, לתאר את הציבור שכנגדם הם נלחמו, כמפלצתי ואף קניבלי.
תיאור תפיסתו הוא מעין אגדה אפלה, שנראית לעיניים מודרניות כסיפור פנטסטי הלקוח מסרט אימה. קבוצת ציידים, בראשותו של אדם ששמו היה ג'ורג', החליטה לנסות ולהשתמש בדרך חדשנית על מנת להסיר את האיום. הם החליטו להשתמש בכלבי ציד, אשר היו מאומנים בתפיסת זאבים. הם ציידו את עצמם היטב ולקחו עימם חיילים מאומנים. המשלחת הצליחה לתפוס זאב, אשר צורתו הייתה מוזרה ביער, הכלבים רדפו אחריו עד אשר הוא נקלע למקום שממנו הוא לא יכול היה לברוח. לאחר מטר של חיצים, הוא החליט להשיל את חגורת הקסם ולחשוף את זהותו האמיתית. הוא ניסה להכחיש את מעורבותו, אך ידו הגדועה והצלקות הרבות על גופו הסגירו אותו. הלוחמים טענו, שהם רדפו אחר זאב, אולם הם מצאו את פיטר במקום.
חוקרים מודרניים מפקפקים באמיתות הסיפור. רבים טוענים שהם מצאו את פיטר מסתובב ביער, מעורר חשד ולכן הם עצרו אותו. החגורה מעולם נמצאה, או הוכחות כנגד הנאשם. ההודאה הוצאה תחת עינויים קשים והעובדה שהוא היה פרוטסטנטי לא תרמה לחפותו. הכנסייה השתמשה במקרה כדי לצאת למסע תעמולה של חזרה ולקתוליות ונגד כופרים, שנטען שהם רוקמים עסקאות אפלות עם השטן. כך, שאכן היה רוצח ברוטאלי שפגע באנשים, אולם ייתכן והאשם אינו פיטר. ישנה גם אפשרות שהיו מספר אשמים, חיילים רבים שחזרו משדה הקרב נהגו בברוטליות בכפריים, מקרי רצח לא היו דבר נדיר בימי הביניים בזמן מלחמה.
המשפט עצמו החל לאחר עינויים קשים וכתב אישום, שכלל גם את בתו ואישה שנטען שסייעה לו לבצע את הפשעים. האשמות היו לא מבוססות, הן נשענו על עדות ראייה של ילד, שהצליח להימלט והודאה של הנאשם עצמו. גם חיפושים נרחבים בחפציו לא הצליחו להביא עדויות משמעתיות כנגדו. הסיפור שפיטר סיפק הוביל את בית המשפט 25 שנה לפני הרצח הראשון. מגיל 12 הוא עבד את השטן, שהעניק לו כוחות לבצע פשעים מחרידים. הוא התחיל מחיות משק ולבסוף עבר לבני אדם, אכילתם של קורבנותיו היה חלק מריטואל שהוא נאלץ לעשות, על מנת להבטיח את כוחותיו המאגיים. הוא לבש עור של זאב, בנוסף לחגורת הקסמים אותה תיאר. הוא היה מאוד יהיר בזמן המשפט, למרות הכאבים הבלתי אנושיים שהוא נאלץ לספוג כתוצאה מהעינויים האכזריים שהוא עבר. האינקוויזיציה, הכמורה ובית דין חילוני היו מעורבים בחקירה. הם לא סיפקו הסברים מניחי דעת, מעבר להסבר של חבירה לכוחות דמוניים, לא ניתנה סיבה מספקת לביצוע הרציחות.
בימי הביניים המניע העל טבעי היה הסבר רציונאלי ומקובל במשפט הפלילי. חבירה לשטן, ביצוע כשפים ואף הקרבת קורבנות, היו אישומים שניתן למצוא אותם בכתבים רבים מאותה תקופה. למרות זאת, האישום בגין הפיכה לאיש זאב, היה נדיר וככל הידוע ניתן אך ורק פעם בתולדות המשפט בגרמניה ובאירופה בפרט.
קשה להבין מהווידוי כיצד אדם, שהיה מכובד בקהילה ומוערך על ידי כל הסובבים, הפך להיות מפלצת תאוות דם, ללא שמץ של רחמים כלפי הקורבנות שהיא רדפה ופצעה. יש הטוענים, שעלילה זו היא תוצאה של נקם בשל ההתנהגות המינית החריגה של סטמפ, ששמועות בכפר היו על כך שהוא בוגד עם נשותיהם של איכרים והוא מקיים יחסי מין עם בתו, מה שהיה בהחלט היה מנוגד לחוק באותה תקופה. מתוך יצר של נקמנות, הבעלים הנבגדים העלילו עליו האשמות שווא, שהגיעו לרשויות שחיפשו קורבן ואשם ברציחות המסתוריות. ישנן גם טענות על רדיפה דתית, משום שלא היה קתולי. ייתכן שפיטר היה פשוט במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, שקבוצת הציידים לא ראתה אותו משנה צורה, אלא סרקה את האזור ומצאה אותו מסתתר בין השיחים שהכלבים בעקבותיו.
חוקרים מציעים, שעל מנת לכסות על כישלונם להביא איש זאב לבית המשפט או חיה טורפת אחרת, הם טפלו את האשמה של קורבן של הנסיבות - סטמפ. העינויים שהוא עבר היו אכזריים במיוחד וכללו קשירות על כיסא, מתיחת איברים, מניעת שינה ועוד שיטות עינוי, שמנוגדות לכל הגינות אנושית.
בית המשפט האשים אותו שהוא אכן איש זאב והוא האדם היחיד שהוצא להורג בשל הפיכתו לחיה קוסמית בעלת עוצמה רבה. ניתן בהחלט לפקפק בהחלטה שהוא לבש חגורת קסם והפך לאדם זאב. מרבית החוקרים טוענים, שאם הוא אכן ביצע את הרציחות הללו, הוא היה אדם מעורער נפשית, בעל נטייה ברורה לאלימות ברוטאלית ודמיונות שווא.
לאחר הודאתו, הוא נידון להוצאה להורג, שתיזכר שנים רבות לאחר מכן. הוא הושם על גלגל של עינויים וגפיו נקשרו עם חבל רטוב. המוציאים להורג דקרו את גופו עם חרבות לוהטות והחלו לסובב את הגלגל, על מנת שגופו ועצמותיו יישברו וזה ייסב לו כאב עצום. לאחר מכן ראשו נערף על ידי גרזן, ושאר חלקי הגוף נשרפו מלבד ראשו. תהליך דומה עברו בתו והפילגש, גם הן הוצאו להורג באכזריות רבה.
ראשו הושם על עמוד גבוה במרכז העיר, על מנת שכולם יוכלו לראות כיצד אנשי העיר התגברו על איש הזאב האכזרי שרדף את המקום במשך למעלה מ-25 שנים. החריטה מלאה בעדויות של שכנים ומכרים, שמדברים על רווחה גדולה, שהאיום המרכזי על חייהם הוסר וכעת הם יכולים לחזור לשגרה הלא פשוטה של חייהם.
אם זה לא מספיק, גם ראשו של סטמפ הוצג לראווה על מקל סמוך לבניין העירייה. הוצאה להורג כה אכזרית הייתה מאוד נדירה בגרמניה והיא שימשה בעיקר כאמצעי להרתעה מלבצע פשעים דומים או מכריתת ברית עם השטן, או מהפיכה להיות פרוטסטנטי, שנאמר בפסק הדין שהם היחידים שיכולים לבצע מעשים כה שפלים.
משפטו של פיטר משך את האצולה הגרמנית שנכחה במשפט. זה נדיר לאותם ימים, בעיקר משום שציד מכשפות היה שכיח אז ואצילים לא טרחו לבוא למשפט של דלת העם. אולם, זה היה מקרה ייחודי וציורי במיוחד, וגם עובדת היותו של סטמפ פרוטסטנטי משכה תשומת לב רבה.
לאורך השנים דמותו זכתה לעשרות אזכורים בתרבות הפופולרית, למרות שרוב האנשים אינם מכירים את סיפורו. הוא הצליח להשפיע על יוצרי אימה לאורך המאה ה-20 והמאה ה-21 ולהוות השראה ליצירה של רוצחים סדרתיים, שנשלטים על ידי כוחות דמוניים ועל טבעיים. למרות זאת, הוא מעולם לא הפך להיות חלק מתרבות הפופ ונשאר דמות הידועה למתעניינים בדבר, לאלו אשר אובססיביים לנושא.
Comments