האישה המפורסמת ביותר בימי הביניים, הייתה נערה ענייה שהגיעה מכפר קטן בצרפת, הלוא היא ז'אן דארק. היא טענה שאלוהים שלח אותה כדי להביס את האנגלים. בתחילה ניתן לראות בכתבים שז'יל חשב שהיא משוגעת, אולם הוא הסכים לנסות כל דבר שיביא לו ניצחון.
הוא נמשך למראה הנערי שלה ולטוב לב שהיא הפגינה. ז'אן דארק נולדה ב-1412, הוריה היו איכרים עניים. מלחמת מאה השנים טלטלה את מקום מגוריה, עם קרבות בלתי נפסקים וצבאות שהרסו את מרקם החיים השקט והשלו. היו לה חזיונות דתיים, שקדושים מגיעים אליה בחלום ודורשים שהיא תציל את צרפת. ז'אן דארק אימצה מראה גברי נערי, דהרה אל שדות הקרב, שם מצאה את מקומה.
הצמד - ז'אן דארק וז'יל דה רה זכו בניצחונות מזהירים. ז'אן דארק נפצעה במספר קרבות, אולם עדיין הם דהרו יחדיו אל הניצחונות. היא אכן הצליחה לגרש את האנגלים מאדמות רבות והחזירה לכפריים את היכולת לנהל עצמאית את חייהם. ז'יל נטל חלק גדול מהתהילה לעצמו והפך להיות המרשל של צרפת, אחד מארבעת האבירים שהיו מקורבים למלך שארל, רודף התענוגות והמנעמים. הוא אכן היה מפקד צבאי מוכשר, איש כריזמטי, שבשדה הקרב ידע להוביל לוחמים ולדהור בראש החץ ולפגוע ביריב. הוא היה מיומן בחרב ואביר אמיץ ונבון, שהגיע להישגים צבאיים בלתי מבוטלים.
רבים התרשמו מגילו הצעיר ומראהו המרשים. היה זה כבוד נדיר שמעטים זכו בו, במיוחד עבור אלו שהגיעו מרקע של יתמות. הוא עבר לחיות קרוב אל המלך וזנח, לפחות זמנית, את שדה הקרב עבור טרקלינים ומסיבות גדושות משרתים ואוכל.
ז'יל, עד רגעיה האחרונים היה נאמן לחברתו לנשק משכבר הימים והמשיך להילחם כנגד האנגלים שהוציאו אותה להורג. ז'יל אחרי מותה עבר שינוי אישיותי עמוק. הוא הפך להיות אגרסיבי ופזיז יותר, דוגמא לכך הייתה מצד אחד שורת הפסדים בשדה הקרב, אולם מצד שני, התרת רסן מוסרי. הוא אפשר לחייליו לשדוד, להרוס ולשרוף כפרים ואפשר לחיילים לפרוק את יצריהם.
בשנת 1434 הוא חזר לעצמו ואף הצליח לכבוש שורת כפרים בצפון צרפת. אולם, הוא החל בניגוד לעבר להתרחק משדה הקרב ולפקד על לוחמיו מרחוק. לאחר שורה של הצלחות הוא החליט, שחייו של מפקד ולוחם הספיקו לו והוא החליט לפרוש מפיקוד צבאי.
ז'יל דה רה החליט לבנות כנסייה שתפאר את שמו, היו לו כסף ותארים והוא החליט לבסס את עצמו בקהילה בה חי. השאפתנות לא פסקה שם, הוא החל לחיות בסגנון שלא דמיין בעבר. הוא הקיף את עצמו בפמליה של עשרות משרתים, זמרים וילדים, שדאגו לבגדיו ונעליו. על מנת לממן את חייו החדשים הוא מכר את נכסיו הרבים, טירות ואדמות.
גם התנהגותו הפכה להיות קיצונית יותר ויותר. הוא החל להכות אנשים בסביבתו ואף שליח של המלך שארל הוכה נמרצות על לא עוול בכפו. הוא הכה משרתים, הלך בטירה כעוס ועצבני, החל לקבל התקפי מאניה, בהם הוא הכריז על עצמו כבנו של אלוהים, התנהגותו ושיפוט המציאות הלכו והדרדרו.
ז'יל דה רה ניצל את העובדה, שרבים ממשרתיו היו ילדים, דבר מקובל באותם ימים. קורבנו הראשון מקרב עובדיו היה ג'ון, נער בן 12 ששימש כשליח. בימי הביניים בצרפת חטיפה וניצול קטינים היו דברים שבשגרה, לא הייתה מגילת זכויות שתגן עליהם או חוקים ועונשים לאצילים שפגעו מינית ופיזית. ז'יל החל לחטוף ילדים מהכפרים מסביב ולהעלים אותם לפנים האחוזה. הורים שמו לב, שילדיהם בני ה-9-12 יוצאים למשימות שגרתיות ולא חזרו.
דפוס הפעולה הלך וגבר, אולם הוא לא קושר ישירות לז'יל. בינתיים בעיותיו הכספיות הלכו וגברו, אולם הוא סבר שמצא פתרון. הוא החל לחקור והתקרב אל המאגיות השחורות, מתוך כוונה לייצר זהב באמצעות אלכימיה. הוא הלך למאגיסטים מהכפרים הסמוכים, על מנת שיקדמו אותו בלימודיו. הם טענו, שעל מנת ליצור זהב, עליו ללמוד לשלוט בתורתו של השטן. נאמר לו כך, לפחות לפי טענתו, שעליו להקריב איבריהם של ילדים כמעין ריטואל שאמני, וכך הוא יוכל לייצר מטבעות ומטילים.
השיחה עם הקוסמים השרלטנים הביאה לאסונם של ילדים רבים. שבוע לאחר העצות שהוא קיבל, הוא חטף נער עני, חילל את גופו והציע את איבריו לשדים ששירתו את השטן. גופות מבותרות החלו להופיע בכפרים באזור, אולם לא הייתה אז משטרה או דגימות גנטיות והנושא הושתק.
בימי הביניים נערים עניים לא עניינו את הרשויות המקומיות והיעלמות שלהם לא הטרידה איש. בייחוד שאדם שנחשב לגיבור לאומי עומד מאחוריהם. היה פער גדול בין האצולה ואנשי הכפר, שזיהו ואף ניסו להתרחק מז'יל דה רה. אולם, שליחים של המלך ואבירים פקדו את אחוזתו ובילו שם במסיבות ראוותניות וסעדו את ליבם. לאחר שהסתיימו המסיבות, הוא שלח שליחים תמורת ממון רב על מנת "שיצודו עבורו ילדים". כאשר הוא חטף צמד אחים והשתמש בדמם כדי לכתוב משפטי הלל לשטן, לפי עדויות שונות, משפחתם האשימה אותו במעשה וניסתה להתקרב לאדמותיו על מנת לתבוע צדק. אולם, אנשיו החמושים לא הותירו להם סיכוי ולא היו רשויות שייקחו מהם עדות. כך מעמדו ושמו הטוב שימש לו באותם ימים כמגן למעשיו הנפשעים.
ז'יל דה רה עבר שינוי אישיותי עמוק. הוא הפך להיות אגרסיבי ופזיז יותר, דוגמא לכך הייתה מצד אחד שורת הפסדים בשדה הקרב, אולם מצד שני התרת רסן מוסרי. הוא אפשר לחייליו לשדוד, להרוס ולשרוף כפרים ואפשר לחיילים לפרוק את יצריהם.
בשנת 1434 הוא חזר לעצמו ואף הצליח לכבוש שורת כפרים בצפון צרפת. אולם הוא החל בניגוד לעבר להתרחק משדה הקרב ולפקד על לוחמיו מרחוק. לאחר שורה של הצלחות הוא החליט שחייו של מפקד ולוחם הספיקו לו והוא החליט לפרוש מפיקוד צבאי.
הוא החליט לבנות כנסייה שתפאר את שמו, היה לו כסף ותארים והוא החליט לבסס את עצמו בקהילה בה הוא חי. השאפתנות לא פסקה שם, הוא החל לחיות בסגנון שהוא לא דמיין בעבר. הוא הקיף את עצמו בפמליה של עשרות משרתים, זמרים וילדים שדאגו לבגדיו ונעליו. על מנת לממן את חייו החדשים הוא מכר את נכסיו הרבים, טירות ואדמות.
גם התנהגותו הפכה להיות קיצונית יותר ויותר. הוא החל להכות אנשים בסביבתו ואף שליח של המלך שארל הוכה נמרצות על לא עוול בכפו. הוא הכה משרתים, הלך בטירה כעוס ועצבני, החל לקבל התקפי מאניה בהם הוא הכריז על עצמו כבנו של אלוהים, התנהגותו ושיפוט המציאות הלכו והדרדרו.
הוא ניצל את העובדה שרבים ממשרתיו היו ילדים, דבר מקובל באותם ימים. קורבנו הראשון מקרב עובדיו היה ג'ון, נער בן 12 ששימש כשליח. בימי הביניים בצרפת חטיפה וניצול קטינים היו דברים שבשגרה, לא הייתה מגילת זכויות שתגן עליהם או חוקים ועונשים לאצילים שפגעו מינית ופיזית. ז'יל החל לחטוף ילדים מהכפרים מסביב ולהעלים אותם אל פנים האחוזה. הורים שמו לב, שילדיהם בני ה9-12 יוצאים למשימות שגרתיות ולא חזרו.
דפוס הפעולה הלך וגבר, אולם הוא לא קושר ישירות לז'יל. בינתיים בעיותיו הכספיות הלכו וגברו, אולם הוא סבר שהוא מצא פתרון. הוא החל לחקור את והתקרב אל המאגיות השחורות, מתוך כוונה לייצר זהב באמצעות אלכימיה. הוא הלך למאגיסטים מהכפרים הסמוכים, על מנת שיקדמו אותו בלימודיו. הם טענו שעל מנת ליצור זהב, עליו ללמוד לשלוט בתורתו של השטן. נאמר לו כך לפחות לי טענתו שעליו להקריב את איבריהם של ילדים כמעין ריטואל שאמני, וכך הוא יוכל לייצר מטבעות ומטילים.
השיחה עם הקוסמים השרלטנים, הביאה לאסונם של ילדים רבים. שבוע לאחר העצות שהוא קיבל, הוא חטף נער עני וחילל את גופו והציע את איבריו לשדים ששירתו את השטן. גופות מבותרות החלו להופיע בכפרים באזור, אולם לא הייתה אז משטרה או דגימות גנטיות והנושא הושתק.
הריטואלים הללו התבצעו במרתפים באחוזותיו. שם הוא ובני דודיו, ביצעו טקסים פגאניים לכבוד השדים, באמצעות קוסמים. מצבו הנפשי ושיפוט של המציאות היו מעורערים וחלקיים בלבד. הוא היכה את הקוסמים שאכזבו אותו באכזריות רבה. אולם לאחר שהוא מצא זהב בעצתם שהוטמן באדמה מבעוד מועד, האמונה שלו חזרה אליו והמוטיבציה עלתה. מידי פעם אותם קוסמים שקיבלו כסף רב מז'יל, הותירו סימנים במקומות שונים אשר סומנו במפה. הם היו שולחים אותו לחיפושים על מנת למצוא אותם, אלו היו הוכחות שאכן השטן בחר בו מכל האנשים על מנת לשרתו.
הרציחות לא פסקו לרגע, את הגופות המרוטשות הוא לא השאיר ביערות או בכפרים אלא החל לשרוף אותם. הורים הבינו שז'יל הוא אדם מסוכן ולכן הסביבה הקרובה שמרה על הנערים הרחק מהישגיו ידו. מקורביו שפחדו ממנו ונרתעו ממזגו האלים, תיארו שהוא החל לשמר איברים בתוך צנצנות ומפעם לפעם הוא העלה אותם על מוקד, כמחווה לאדונו החדש השטן. שמועות אודות המרשל הרוצח החלו להתפשט בעיירות ובכפרים בסביבה. דה רה ביקר באחת מהמסבאות על מנת לשתות לשוכרה, שמע שיחה בין בעל הפונדק ללקוח שבה נאמר שהוא משתמש בדם ילדים לצורך חיי נצח מהשטן. הוא יצא נסער מהמקרה והחליט שעליו להשמיד ראיות.
בימי הביניים נערים עניים לא עניינו את הרשויות המקומיות והיעלמות שלהם לא הטרידה איש. בייחוד שאדם שנחשב לגיבור לאומי, עומד מאחוריהם. היה פער גדול בין האצולה ואנשי הכפר, שזיהו ואף ניסו להתרחק מז'יל דה רה. אולם שליחים של המלך ואבירים פקדו את אחוזתו ובילו שם במסיבות ראוותניות וסעדו את ליבם. לאחר שהסתיימו המסיבות, הוא שלח שליחים תמורת ממון רב על מנת "שיצודו עבורו ילדים". כאשר הוא חטף צמד אחים והשתמש בדמם כדי לכתוב משפטי הלל לשטן, לפי עדויות שונות, משפחתם האשימה אותו במעשה וניסתה להתקרב לאדמותיו על מנת לתבוע צדק. אולם אנשיו החמושים לא הותירו להם סיכוי ולא היו רשויות שייקחו מהם עדות. כך מעמדו ושמו הטוב שימש לו באותם ימים כמגן למעשיו הנפשעים.
Комментарии