בשנת 1804 החל מרד בהאיטי, אחת מהמדינות העניות בעולם. הם נלחמו במשעבדיהם הצרפתיים. התושבים בהאיטי היו עבדים חסרי זכויות, שהצליחו להרים התנגדות שתיזכר לעד כמדינה הראשונה שקמה כתוצאה מהתקוממות מוצלחת נגד מדינה אירופאית.
בשנת 1825, כעשרים שנה אחרי המרד, חזרו אוניות מלחמה צרפתיות ודרשו כופר. החוב היה שווה ערך ל-150 מיליון דולר, שהוא כיום משהו ששווה ערך לכ-650 מיליון דולר. הארץ הענייה התקשתה לשלם את "הפיצויים", מה שגרם למשך 65 שנים של פשיטת רגל. הכסף לא יכול היה לעבור לצמיחה ופיתוח כלכלי והנזק שווה ערך למעלה מ-100 מיליארד יורו, יותר מכל כלכלת של המדינה יחדיו.
גם אירופה טמנה את ידה בצלחת והקימה במדינה האומללה בנק שנתן הלוואות במחירים מופקעים, שבוודאי לא שיפר את מצב כלכלתה הרעועה. ב-1915 ארצות הברית השתלטה על האיטי בתירוץ שברצונה להביא יציבות למדינה המשוסעת. במקום יציבות היא לקחה חצי מיליון דולר במטילי זהב מהבנק הראשי והעסיקה פועלים מקומיים בשכר רעב. אולם, יש לציין שהיו גם השפעות חיוביות, היא אכן טיפחה בתי חולים מקומיים וסללה למעלה מ-1000 קילומטר של כבישים.
הגורם השלישי הם המנהיגים המקומיים, שטופחו על ידי המעצמות. האי העני ביותר בעולם, מלא באדמות פוריות ולכן הוא מרכז לייצוא חקלאי זול לכל העולם והוא מאוד רווחי. פועל מקומי מרוויח 2 דולרים ליום והתעשייה המקומית מייצרת בגדים זולים בהרבה מסין. המנהיגים הפוליטיים גנבו רווחים בשווי עצום, כמחצית מההכנסות של המדינה וכל עוד הם ריצו את המערב בזרימת סחורות זולות ללא מכסים, הם זכו לגיבוי מלא.
פרנסואה דובליה, רודן חובב ספרות ובנו האכזר, פיתחו שם שלטון מושחת, שכמעט לא נראה בשום מדינה במאה העשרים. הם רצחו המוני אנשים ובעיקר רדפו את השכבה המשכילה. רובם ברחו למדינות אחרות והותירו את האי העני ללא אליטה משכילה ואף רוששו את מעט הנכסים שעוד היו לה. העולם אפשר לפסיכוזה להתקיים במשך שלושה עשורים, בשל שיתוף פעולה עם המעצמות ועצימת עין מדרישת פיצוים לכל הנזק שהם גרמו למדינתם.
גם אסונות טבע אינם זרים למדינה הנכשלת, מה שיוצר בעיות נוספות. מה שבונים נהרס במהרה והתרומות נעלמות בשל מנהיגים כושלים וארגוני פשע. עתיד לא פשוט ממתין לצעירי האי, שחולמים על עתיד טוב יותר, שכרגע נראה כמו חלום.
ראה גם:
Comments