מדינת רווחה – מדיניות רווחה או אנחה מאז ועד היום

בטחון, ציונות, דמוקרטיה ורווחה הן הסיסמאות היומיומיות ברפרטואר של מרבית המנהיגים הפוליטיים בישראל. אולם הנושא בהא הידיעה המעסיק את המערכות הציבוריות בישראל , הוא הפערים החברתיים שהעמיקו לאחרונה. על רקע מועד הבחירות הקרב,

מתחדדת תשומת הלב הציבורית לנושא מדיניות הרווחה ולשאלה מהי מדיניות רווחה, על איזה רקע נבנתה, ואילו שלבים היא עברה בדרך למצבה הנוכחי ?

המחאה הציבורית שהתפרצה בעוז כבתה, הגחלים לוחשות אומנם לוחשות אך אין מה או מי שיצית אותן. ההתלהבות הציבורית כבושה ומערכת הבחירות טרם החלה. הנושאים החברתיים שעל הפרק כמו דיור ציבורי, יוקר המחייה, קיטוב הולך ומחריף בין השכבות הגבוהות לנמוכות, שכר מינימום שאינו מדביק את ההתייקרויות ומערכת בריאות וסעד לקשישים הסובלת ממחסור מתמשך, כל אלו ממתינים לפתרון . בשאלות אלו התלבטו הוגי המדיניות הכלכלית והחברתית כבר למעלה מ 50 שנה.

ניצני שורשיה של מדיניות רווחה החלו כבר לאחר מלחמת העולם השנייה. בשנת 1945 החלה להשתנות תפיסתם הכלכלית של מרבית מדינות אירופה. המדינות שנקטו במדינות פייסנית כלי גרמניה הנאצית, חשו רגשות אשם והחליטו לשנות את המבנה הכלכלי באמצעות אימוץ הגישה של פשרה בין אסטרטגיית השוק החופשי ובין רעיונות האידיאל הסוציאליסטי. מדיניות הרווחה שאומצה אז בגרסתה למעלה מ 50 שנה הייתה מתוך כוונה להגן על האזרחים מפגעי השוק החופשי, כל לפחות לפי הוגיה. הכוונה הייתה לספק לאזרחים רשת ביטחון על מנת שלא יהפכו לחסרי כל , וזאת באמצעות התערבות בשווקים על ידי מיסוי והקפדה על חוקים סוציאליסטיים, ופיתוח של קצבאות רווחה והכשרות מקצועיות.

האידיאולוגיה הבסיסית היא שאם פשטת רגל והשוק התאכזר אליך, המדינה תגן עליך מכל הרעות החולות שהעולם המודרני יכול לגרום לכל אזרח. באירופה וגם בישראל המדינה הפכה להיות המעסיק הגדול ביותר של האזרחים ויצרה מודל חדש שמעולם היה קיים לפני כן והוא: מודל הקביעות. העובד הפך להיות לשותף בחברה הוא עובד, הוא קיבל יציבות והגנה מפני פיטורים שרירותיים ובתמורה היה עליו להתחייב לעבוד באותו מקום במשך שנים רבות. כך הולאמו חברות רבות, והעובדים נשארו במקום עבודה במשך שנים רבות תוך קבלת הטבות עצומות כמו קרנות פנסיה והגנה קיבוצית שכיום נקראת ועד עובדים.

אולם מודל מדינת הרווחה התמוטט ברוב המקומות בעולם תוך פרק זמן היסטורי קצר יחסית, כ 55 שנה. תוחלת החיים עלתה, וכמות הפריון ירדה וכך המדינות מצאו את עצמן בחובות כבדים עקב הצורך להוציא כספים עצומים על קרנות פנסיה במשך שנים רבות, הרבה יותר ממה שתכננו. שנית סקטורים שלמים שהפכו ללא רווחיים ללא יכולת להתייעל. קביעות נותנת לאדם ביטחון אך עד מהרה הפכה עובדים רבים ללא יעילים משום שלא ניתן לפטרם. הקצבאות הגדולות שניתנות במדינות אירופה, הפכו לרעה חולה משום שאנשים רבים העדיפו לקבל כסף מהמדינה מאשר לצאת לעבוד.

כך תוך שנים מעטות מדינות שלמות הפכו לפושטות רגל בשל מדיניות רווחה מוגזמת. יוון לדוגמא הייתה מדינת רווחה, שהייתה נדיבה מאוד כלפי האזרחים אך לא השכילה לפתח מגזר עסקי חזק מספיק שיתמוך בסקטור הציבורי. כך באופן מדורג לא היו מספיק מיסים שיתמכו במנגנון המנופח, והמדינה התדרדרה לחובות וגירעונות עד שהתמוטטה.

בשנות ה-90 התחיל מהפך שתיאוריות ניאו ליברליות חדרו אל המחשבה העולמית. הרעיון הוא שעל המדינה להפריט את השירותים הניתנים לאזרח גם בשם היעילות וגם בשל הרווח הכספי הנובע מכך. כך הופרטו שירותים חיוניים, והופחתו הקצבאות בכל מדינות אירופה וגם בישראל. המדינות סברו שבשוק גלובאלי משתנה על המדינות לתת לשוק החופשי להפוך להיות בידיים פרטיות שיידעו להתמודד טוב יותר עם השינויים הגלובאליים. כך נעלם מושג הקביעות בעבודה ונכנס מושג חדש : קריירה, שבפועל מגלם בתוכו החלפת עיסוק או עבודות מידי מספר שנים.

כללי משחק חדשים אלו הטיבו עם החזקים , אותם אלה שרכשו עיסוק אטרקטיבי ומתגמל ,אך החלישה את החלשים. ללא תמיכת המדינה אלו שלא עובדים בעבודות נדרשות נאלצים לפעול בשוק אגרסיבי של ביקוש והיצע ולהסתפק בשכר נמוך עבור עמלם. לעומתם בעלי המקצועות המבוקשים נהנים ממשכורות גבוהות ומגמישות בשינויים של מקומות העבודה.

כך נוצרו פערים בין אנשים, שלא היו קיימים לפני שישים שנה. ברגע שרשת הביטחון נעלמה, ונאלצנו להיכנע לחוקי השוק החופשי הפכנו לחברה שבה יש כאלו שהרוויחו מהשינויים ואלו שנשארו מאחור. ללא התערבות רגולטורית ורופורמות מבניות ממשיות לא ניתן יהיה לממש מדיניות רווחה אמיתית והפערים יעמיקו ואף עלולים להגיע לאובדן שליטה. מדיניות רווחה אינה עוד סיסמה, אלא אתגר כלכלי חברתי לאומי המונח לפתחם של נבחרינו הציבוריים החדשים שיעמדו בראש הפירמידה הפוליטית הנבחרת החדשה בישראל בינואר 2013 .