לאחרונה עברה כתבה בארצות הברית בשקט יחסי והיא "שינוי דמוגרפי בארצות הברית". לראשונה הציבור הלבן הצטמצם, מה שנראה כמגמה הולכת וגוברת. הציבור הלבן הוא הציבור העיקרי שתומך במדינת ישראל, בשל שורשים תרבותיים ואמונה נוצרית יוקדת.
שני הציבורים שכוחם עולה, הם האפרו אמריקאי וההיספני. רובם מרוכזים כתומכי המפלגה הדמוקרטית ומתחילים להוות משקל עולה והולך בתוך הציבור האמריקאי. מנהיגיהם הצעירים כובשים את במות הסנאט ולא ירחק היום שיהיה גם נשיא היספני בארצות הברית.
ישראל כרתה ברית עם הציבור בארצות הברית אחרי מלחמת שש הימים, שמבוססת על אינטרסים ורגשות הדדיים. ישראל לא רק הייתה כתובת דמוקרטית בעולם הערבי, אלא גם התגשמות השאיפות של ציבורים נוצריים, שראו בבני ישראל התגשמות של אידיאלים נוצריים. אחרים ראו בה כאחות תאומה מבחינת התפיסה הדמוקרטית, מעין אי מערבי שיקדם אינטרסים בסביבה עוינת.
הזמנים השתנו, והצעירים בארצות הברית גדלים עם אתוס אחר. ארצות הברית פחות ופחות מתעניינת במזרח התיכון, מקורות אנרגיה ונפט הם לא מניע מספיק חזק. בנוסף, ישראל מצטיירת כמדינה כובשת, לסמל הדיכוי החדש.
המיעוטים רואים את הדברים בצורה קיצונית יותר. בעבר הייתה ברית בין הציבור היהודי לאפרו אמריקאי. הם הנהיגו את המאבקים של זכויות האזרח במשך שנים. החל מבוב דילן ועד אנדרו גודמן, פעיל יהודי ששילם על בחייו על פעילותו.
ברית זו התרופפה בשנים האחרונות והפכה למאבקים בלתי פוסקים. היהודים החלו להיות מסומנים פריווילגיים, כחלק מהמדכאים. ציבור עשיר ושבע, שמנסה לנשל את האפרו האמריקאים, שעיוורים לסבל שלהם, כתומכים במדינה שמדכאת מיעוטים בצורה לא הוגנת.
ההיספנים, למרות היותם נוצרים מאמינים, הם ברובם קתולים ולכן יש להם מערכת אמונה שונה. הם שמרנים, אך ישראל אינה נמצאת בראש סדר העדיפות, רובם לא מתעניינים בסכסוך והם בדרך כלל מתעניינים אך ורק בסוגיות פנים.
השילוב בין דור צעיר, שהשכבה המשכילה בעיקר מקבלת מידע מוטעה באוניברסיטאות, ורואה בישראל כמדינה אימפריאליסטית, לצד מיעוטים שעונים או לא קשורים לישראל רגשית, מציב אתגר משמעותי לישראל, שצריכה להסתכל על היחסים באופן שונה. ביידן וטראמפ מייצגים את הדור הקודם, הלבן שקשור לישראל מבחינה תרבותית ורגשית. הדור הבא, שכבת הביניים ולא הבומרים, תתייחס לישראל אחרת, ותנסח מחדש את היחסים.
Kommentare