הפיראטים: הפיראט הנרי מורגן האציל

איש אינו מתי נולד הנרי מורגן ויש פרטים מעטים על חייו. בילדותו הוא היה שייך למשפחה ענייה בוולש והוא נחטף לחיי עבדות בברברוסה. הדרך שלו להתחמק מאומללות הייתה לחמוק אל שודדי הים בג'מייקה ולהפוך לשכיר חרב. בשל ילדותו הקשה ליבו היה קשה אפילו יותר מאלו של חבריו בספינה, הוא התבלט באכזריותו. המושל המקומי, שהיה מושחת, הרשה לפיראטים לשדוד ספינות של ארצות זרות ובתמורה קיבל תמורה נדיבה.

בצעד מאוד מחושב רצח הנרי מורגן את מפקד ספינתו מנספילד והפך למפקד החדש. הוא היה חסר רחמים והפך להיות הבריון של המושל. הוא נשכר לחסל את הספרדים שחנו במבצרים שליד החוף. הוא חטף ספרדים והשתמש בהם כמגן אנושי והצליח בזכותם לחדור למבצרים ולענות את כל החיילים ששהו שם. לאחר מכן הוא פתח במסיבת הוללות, שרף בתים והתעלל במקומיים ללא הפסקה.

לאחר מכן הנרי מורגן פנה אל מול מושל פנמה. הוא חטף אנשי צוות ותושבים מהעיירות על החוף ודרש עבורם כופר. הכסף הרב הפך אותו לאדם מאוד עשיר. הוא גייס צבא ובנה אחוזה עצומה. בינתיים הבריטים התעלמו ממעשיו, משום שהוא התאים לאינטרסים המקומיים שלהם. למרות שהאופי האכזרי שלו והשמועות על התנהגותו הגיעו לכלי התקשורת המעטים באותה תקופה, הוא עשה ככל העולה על רוחו.

הישגו הצבאי המשמעותי ביותר של מורגן היה כיבוש פנמה. הוא חילק את הכוח לשניים והחל להתקדם לעבר העמדות של היריב. בחסות של אש כבדה 1400 הפיראטים, הכוח הצבאי הגדול ביותר אי פעם של שודדי ים, הצליח להניס ולפגוע בחיילים הלא מיומנים הספרדים. למרות שלספרדים היה יתרון מספרי, הם נכשלו מבחינה טקטית ולא ניצלו את היתרונות שלהם. האנגלים ירו מרחוק והשתמשו בטכניקות הפחדה וניצלו את העובדה שהספרדים היו גם חסרי מוטיבציה להילחם.

לאחר שהחיילים נמלטו, העיר עצמה הועלתה בלהבות ואנשיה ברחו לכל עבר. כל מי שנתפס נשדד עד אחרון רכושו. זה היה מופת של אכזריות וחוסר התחשבות. שווי הסחורה הגנובה הגיע ליותר ממאה אלף לירות סטרלינג, שחלקם הגיע לבריטניה על מנת שיעלימו עין מפשעי המלחמה שנעשו בחסות המושל המקומי, שפעל בשם הוד מלכותה. למרות שהייתה כאן הפרה של הסכם שלו שנחתם בשנת 1672, בשל השלל העצום שזרם לבריטניה, מורגן לא נענש.

הצי הבריטי, שהעריך את יכולותיו של מורגן, העניק לו תואר קולונל ואף תואר אבירות גבוה. הוא הפיראט היחיד בהיסטוריה, שהצליח להשיג דרגות וסטאטוס רשמי מהממשל. הוא זמן קצר כיהן כסגנו של המושל הג'מייקני, אולם הם רבו מהר מאוד ומורגן החליט להשתלט על המשרד.

אנשיו לא זכו לאותו הוד והדר. פיראט נשאר פיראט ולכן הם קיבלו תגמולים נמוכים על השוד העצום. בשל מעמדו הרם, הם לא ממש יכלו למחות או להתנגד. מורגן הפך להיות לאחד מהאנשים העשירים ביותר בקאריביים על חשבון גופות שהשאיר בדרך ואנשים שנפגעו מהאמביציה הבלתי נגמרת לתאווה ושלטון. במשך 14 שנים בקירוב הוא שלט באי והחריב את המשטר התקין. זה היה מופת של שחיתות ומוסר מפוקפק, אבל איש לא הצליח להדיח אותו.

הוא היה עריץ אוהב דם, שפעל בחסות ממשלת בריטניה והעניק לה אוצרות. הוא שדד עבורה סכומים, ששווים כיום מאות מיליוני דולרים. אולם, בשנת 1683 יצא ספר אודותיו, שהוזמן על ידי יריביו הפוליטיים, שזעמו על אורח חייו הפרוע והעובדה שניהל משטר מושחת וחסר סדר לחלוטין. הספר תיאר אותו כאדם צמא דם, שביצע פשעים אין סוף והוא זכה להצלחה רבה.

מורגן הודח מתפקידו, אך בשל עושרו הרב הוא חי בפאר וללא דאגות מיוחדות. באופן אירוני, הוא ניהל תביעת דיבה ואף הצליח לנצח. כבודו הוחזר אליו והוא שב לביקור מלכותי בג'מייקה כאורח כבוד. הוא היה כבר מבוגר ובריאותו לא הייתה במיטבה בשל שתייה מרובה ומסעות, שבאותם זמנים נחשבו למתישים ומסוכנים.

בביקורו בלונדון הוא לקה בשחפת ונפטר בשנת 1688 בגיל 57. הוא אומנם לא היה הפיראט המוצלח ביותר, או זה שהצליח לצבור את האוצרות שהותירו אותו בתודעה ההיסטורית. אמנם הוא הגיע הכי רחוק מבחינה פוליטית וזכה לחיים נוחים וטובים לאחר שפעל כלוחם ושודד שש שנים בלבד. עבור רבים שהיו לפניו ויהיו אחריו, אלו הם חיים אולטימטיביים עבור יורד ים, שהחל את חייו כעבד וסיים אותם כאביר ואדם עשיר.