למרות אופיו המרדני, מוראד השני חיבב את ולאד צפש אחרי שנים בשבי. הוא היה חסר רחמים וחסר מצפון והוכיח שהוא עקשן מאוד. אבל הסולטאן חשב שזה האדם שיכול להשתלט על שטחים רבים בשמו באירופה וסוף סוף להביס את הקואליציה הנוצרית שנרקמה כנגדו.
צפש לא אהב את התורכים, הוא ככל הנראה הצליח להתל בהם ולא חשף את מחשבותיו וצפונות ליבו. הוא הצטיין בלימוד טקטיות מלחמה של התורכים, שנים לאחר מכן הוא ישתמש בהם על מנת לנצחם בקרבות חשובים. למרות זאת, בתקופה זו הוא היה זקוק להם, בשל גילו הצעיר והמחשבה שהם יוכלו להושיב אותו על כס השלטון.
בפעם הראשונה שהוא עלה לשלטון, לאחר טקס המלכה מפואר, הוא שרד רק כחודש. נעזר בכוחות תורכיים הוא הגיע לארצו ולאכיה ונקלע למלחמה כנגד צבא נוצרי מצויד ועקשן. הקרבות לא היו לטובתו, והוא הובס ונאלץ לברוח.
למרבה הצער, הוא חזר אל הסולטאן מבויש ונאלץ לחיות בגלות. הוא שרד שם תקופה קצרה, אבל מסיבה שאנו לא יודעים, הוא גורש. הוא עבר אל חצרו של שליט מולדביה, שהיה לו איתו קשר דם ושפה משותפת. הוא החל לגייס בני ברית על מנת לתפוס את השלטון מההונגרים והאצילים שבגדו בו. המסע לתפיסה מחודשת יהיה רווי דם ואירופה כולה תכיר את שמו. זו תחילתה של אגדת דרקולה, אדם שיעשה הכול להיות שליט, גם אם עליו לשפוך דם רב בכל מי שיעמוד בדרכו.
ולאד השלישי הצליח לשרוד שש שנים בשלטון, בתור התקופה הארוכה שהוא הצליח להישאר בשלטון רצוף. למרות שזו תקופה קצרה יחסית למלכים אחרים בימי הביניים, ניתן לומר שהוא ביסס את עצמו בזמן קצר מאוד כשחקן עוצמתי ורב השפעה בזירה הפוליטית הלאומית.
דוגמה להיותו פוליטיקאי מיומן היא העובדה, שהוא הצליח לשקם את יחסיו עם הכתר ההונגרי. הונגריה הייתה מדינה גדולה וחזקה ומבחינה גיאוגרפית היא חנתה עם חייליה בגבול עם ולאכיה. הוא החליט להראות רצון טוב ולהכניס אצילים הונגרים אל השטח ולאפשר להם להתחתן עם אצילות מולאכיה אם הוא יחזור לשלטון. אולם, בגידתו של אביו בנצרות והעובדה שהוא היה אדם חם מזג ויש האומרים "חצוף", לא שיחקה לטובתו.
בשנת 1452 השליטים ההונגרים החליטו לתמוך בולאד השלישי למרות החסרונות הברורים שעלו מאישיותו האניגמטית. בשנת 1456 הוא כבש את ארצו, בזכות לוחמים הונגרים שהיו נאמנים לו. לאחר תפיסת השלטון החלו הסיפורים ומעשי האכזריות שמזוהים אתו גם מאות שנים לאחר מותו.
המוטיבציה שהניעה אותו הייתה לנקום באצילים שבגדו במשפחתו והעדיפו שלטון אחר על פניו. הוא תכנן את הנקמה זמן רב ואכן בחר לבצע אותה בדרכים יצירתיות. בשנת 1456, זמן קצר לאחר חזרתו לכס השליט, הוא אירח בסעודה מפוארת את אלו, שלתפיסתו לא היו נאמנים לו. לאחר סיומה, הוא "שיפד" הכוונה שהוא תלה את גופם על מקל מחודד משני הקצוות שלו, את המבוגרים שלא יכלו לעבוד. את הצעירים הוא הצעיד מאות קילומטרים ואילץ אותם לעבוד ולבנות חורבות של מצודה שהוזנחה במשך שנים.
זה היה המעשה הראשון, בו הוא הוכיח את חוסר הגבולות שלו. רבים אחרים יתווספו למניין המתים והמשופדים.
יריביו המרכזיים של ולאד השלישי, היו בית דנשט. הם היו משפחה ענפה, שהתחרו על תמיכת בעלי ברית ותומכים במפנים ומבחוץ. מלבדם היו עוד טוענים לכתר, מה שהביא לחוסר יציבות והחלפה של שליטים באופן תדיר וחסר פרופורציות למקומות אחרים.
ולאד ניסה לשנות את המציאות של חוסר יציבות פנימי וכאוס שלטוני, על ידי פיתוח שיטה, שרבים אחרים יישמו לאורך ההיסטוריה והיא הטלת טרור. מעשיו הרצחניים נראו בכל מקום, כשיטה פסיכולוגית, שמטילה מורא ומעודדת נאמנות. ניתן להתווכח על יעילותה, אבל היה היגיון מסוים במעשיו של השליט החדש.
יריבו הגדול לימים היה מהמט השני, שההיסטוריה תכנה אותו הכובש. הם הכירו אחד את השני בשבי, לשניהם, לפי עדויות שונות, היה אופי זהה. שניהם היו חסרי רחמים, עקשנים ובעלי שאיפות גבוהות, שההיסטוריה תזכור את שמותיהם. חינוכו המוסלמי האדוק של מהמט השני, השפיע עליו רבות והוא ראה את עצמו כאביר האמונה האסלאמית. מלחמות הצלב והסער בתקופתו יסלימו וקרבות ועימותים בין לוחמים נוצרים לאסלאמיים יציפו את אדמותיה של אירופה בדם.
בתודעה ההיסטורית הלאומית מסעות הצלב נתפסים כמסעות לארץ הקודש. צלבנים כובשים את המקומות הקדושים ומגיעים עד לירושלים. אולם, מסעות צלב פנימיים באירופה היו דבר כמעט שבשגרה, מלחמות פרצו על רקע דתי וממלכת ולאכיה הייתה במרכז ההתרחשות.
על מנת לשרוד את המצב הפוליטי המורכב, היה צורך במיומנות פוליטית ואסרטיביות מדינית וצבאית. יש לציין שולאד השלישי לא היה כובש, הוא הגן על ארצו מפני התורכים, למרות האכזריות שלו יש לציין עובדה זו. מצבו הנפשי לא היה פשוט, הוא היה חדור תחושות נקמה אחרי ההלקאות התכופות של שוביו התורכיים והילדות שנגזלה ממנו לפי תפיסת עולמו. השילוב של אלמנטים אלו, יהפכו אותו לאגרסיבי במיוחד כאשר הוא יצטרך להתמודד עם החיילים העות'מאניים.
ראה גם:
Comments