'אנו – מוזיאון העם היהודי' מציג: "אודסה – תל-אביב: ספרות עברית ואמנות אוניברסלית"

מחווה לעם האוקראיני הנאבק על חירותו

21.7.23 עד ה - 31.12.23

'אנו – מוזיאון העם היהודי' מציג תערוכה חדשה: "אודסה – ת"א: ספרות עברית ואמנות אוניברסלית"

– כמחווה לעם האוקראיני הנאבק על חירותו. התערוכה, שתפתח ב 21.7 ותנעל ב31 בדצמבר, כוללת ציורים (ציורי שמן, דיו ועפרון ועוד) לצד ספרים נדירים.

"אודסה - תל אביב מספרת סיפור מקומי ייחודי שבמובנים רבים מייצג גם סיפורים רבים אחרים" – אומרת אורית שחם -גובר האוצרת הראשית של מוזיאון אנו ומוסיפה: "בתקופה הסוערת של העשור השני של המאה העשרים, יצרו ופעלו באודסה, עיר קוסמופוליטית בוהמית לחופי הים השחור, שתי קבוצות של אמנים: האמנים "הבלתי תלויים" - ציירים ופסלים שנשאו את עיניהם מערבה וחלמו להיות אוניברסלים ולפעול למען חופש ושוויון לאדם וקיוו ביצירתם להפוך את אודסה לפריז של המזרח; והקבוצה השנייה, הדור הראשון של הסופרים העבריים שהיו חלק מהתחייה הלאומית היהודית וחלמו לכתוב ספרות עברית מודרנית. שתי הקבוצות, שהיו מחוברות זו לזו, והכירו ותמכו אלה באלה, נאלצו לארוז את חלומותיהם ולברוח מאודסה אחרי המהפכה הרוסית. רבים מהם הגיעו לתל אביב ויצרו כאן תרבות עברית תוססת ברוח אודסה" .

ריבוי היוצרים שהגיעו לאודסה משלל מקומות ופעלו בשלל סגנונות גרם לכך שחברי הבוהמה המקומית הכירו זה את זה ולעתים קרובות גם שיתפו פעולה. כך זכתה אודסה למוניטין של עיר הדוניסטית ודקדנטית, שבה אפשר היה להתנסות בכול ולנסות הכול. מכאן הגיעה הממרה היידית: "לחיות כמו אל באודסה" ("לעבן ווי גאט אין אדעס").

את התערוכה מלווה המוסיקה של המלחין יעקב ויינברג, יליד אודסה ששילב בין מוזיקה סימפונית למוזיקה יהודית.

חלק ניכר מהיצירות המוצגות בתערוכה מושאלות מהאוסף של יעקב פרמן, מי שהיה עסקן ציוני, יו"ר המפלגה רדיקל-פועלי-ציון, שוחר אמנות, אספן אמנות מודרניסטית וביבליופיל. חנות הספרים שלו, קוּלטוּרָה (תרבות), היתה אחד המרכזים של האינטליגנציה היהודית באודסה ושימשה הן ספרייה והן מעין "מועצת חכמים" . עם מכריו נמנו ח"נ ביאליק, יוסף קלוזנר, האדריכל יהודה מגידוביץ', הרקדן ברוך אגדתי, המו"ל והעורך יהושע חנא רבניצקי ועוד רבים וטובים.

פרמן תפס את שיתוף הפעולה שלו עם הציירים הצעירים, רובם יהודים, כחלק מפעילותו הציונית. כאשר עלה ארצה הביא איתו את אוסף האמנות שלו וחלם לערוך בארץ-ישראל תערוכה של מיטב הציירים היהודים, להקים בה אקדמיה לאומית מודרנית ולפתוח מוזיאון לאמנות.

בין האומנים שיצירותיהם מוצגות בתערוכה:

מיכאיל (מרכוס) הרשנפלד (1880 לערך – 1939) - צייר, מעצב תיאטרון, מבקר ותיאורטיקן.

מנהיג ותיאורטיקן של אגודת האמנים הבלתי תלויים באודסה. ב-1918 עמד בראש האקדמיה החופשית לאמנויות יפות של אגודת האמנים הבלתי תלויים ולימד בה על הקוֹנטרַפּוּנקט באמנות.

תיאופיל פריירמן (1883 – 1957) - צייר ומורה.בשנים 1920–1949 עסק בהוראה. היה חבר ההנהלה של אגודת הציירים באוקראינה, ונמנה עם מייסדי המוזיאון לאמנות מזרח ומערב באודסה. בתקופת סטלין סולק מהוראה והואשם בפורמליזם.

אמשיי נירנברג (1887– 1979) - צייר, מאייר ספרים ומורה.

נמנה עם מנהיגי אגודת האמנים הבלתי תלויים, ועמד בראש הסדנה החופשית לאמנות הציור ולפיסול באודסה. מבקרים בעיר ראו בו את אחד הציירים שאימצו "בכובד ראש מרבי" את האמנות החדשה של פריז. ב-1919 עזב את אודסה ועבר למוסקבה. היה מיודד עם יעקב פרמן ועם הסופר איסאק באבל. בשנים 1922–1925 היה מבקר אמנות בעיתון "פראבדה".

סאנדרו פאזיני (אלכסנדר פיינזילברג/סרוּל אריה)

1892– 1944 - צייר, מאייר וצלם.

אחיו הבכור של הסופר איליה אילף. למד במכללה לאמנות באודסה. עבד כמאייר בכתבי עת שונים ונחשב בקרב חבריו הקריקטוריסטים ל"אלוהי הרישום המקומי". ב-1918 ניסח את המניפסט "אנרי רוסו" ובתחילת 1922 היגר לצרפת. בפריז עבד כצלם וצייר. ב-1942 נספה באושוויץ עם אשתו. באוסף פרמן נשתמרו רישומיו המוקדמים בסגנון הניאו-פרימיטיביזם. כמה מעבודותיו בסגנון הסוריאליזם מן התקופה הפריזאית שמורות באוסף אוסקר גז (אוניברסיטת חיפה).

איסאק מאליק (1880- 1975) – צייר.

ב-1918, לצד תיאופיל פריירמן ואמשיי נירנברג, שימש חבר בוועדה לארגון תערוכה של ציירים יהודים באודסה, שלא יצאה אל הפועל. בשנים 1919–1921 עבד כמעצב כרזות. בשנות השלושים של המאה העשרים עבר להתגורר בפרברי מוסקבה ועסק בהוראה.

ישראל מקסין (1896– תאריך מותו אינו ידוע) – צייר.

היה חבר אגודת האמנים הבלתי תלויים באודסה וזכה לכינוי "טולוז-לוטרק האודסאי", לא מעט בזכות רישומים וקריקטורות של אנשי תיאטרון שפרסם בכתבי עת ובעיתונים פופולריים בעיר בשנים בשנים 1918-19. בתחילת שנות העשרים עבר להתגורר במוסקבה, וככל הנראה נפל קורבן למשטר הטרור של סטלין ב-1937.

סיגיזמונד אולסביץ' (1891–1972) - צייר, מאייר ומעצב תפאורות.

ב-1917 עבד בכתב העת הסאטירי "בּוֹמבָּה". בתחילת שנות העשרים היגר לצרפת, התגורר בפריז, עבד כמעצב תפאורות וכמאייר ספרים והציג את יצירותיו בסלון הבינלאומי ובסלון הבלתי תלויים. ב-1931 הציג תערוכת יחיד של אקוורלים בגלריה בפריז וב-1933 הוצגו יצירותיו בסלון הסתיו בפריז. גורלו מאז ועד מותו בפריז אינו ידוע.

נחום סובול (1898 – 1967) - אמן ומעצב תיאטרון.

ב-1918 החל להציג את עבודותיו בתערוכות של אגודת האמנים הבלתי תלויים בעיר, והיה ממשתתפי הסדנה החופשית לאמנות הציור ולפיסול באודסה. ב-1922 עבר לחארקוב, שם עבד כמעצב תיאטרון ועיצב תפאורות ותלבושות להצגות רבות. בשנים 1927–1935 השתתף בתערוכות באוקראינה, בחארקוב ובקייב.

איסאק יפת-קוסטיני (1892 - תאריך מותו אינו ידוע)- צייר.

למד ציור במכללה לאמנות באודסה והיה ממשתתפי הסדנה החופשית לאמנות הציור ולפיסול, שבראשה עמד אמשיי נירנברג. ב-1918 השתתף בתערוכה של אגודת האמנים הבלתי תלויים. גורלו מאז אינו ידוע.

יוסף (יוסיף) קונסטנטינובסקי (1892– 1969)- צייר, פסל.

נולד ביפו בעת ביקור של הוריו בארץ-ישראל. גדל ולמד ציור במכללה לאמנות באודסה. ב-1914 היה ממשתתפי הסדנה החופשית לאמנות הציור ולפיסול בעיר, ומאוחר יותר היה לחבר באגודת האמנים הבלתי תלויים. בשלהי 1919 עלה לארץ-ישראל באונייה רוסלאן, ובתחילת 1920 היה ממייסדי קואופרטיב התומר בתל אביב. ב-1922 נסע לפריז והציג בסלון הסתיו ובתערוכות קבוצתיות. ב-1929 החל לעסוק בפיסול. בתחילת מלחמת העולם השנייה גויס לצבא צרפת וב-1944 הצטרף למחתרת הצרפתית (הרזיסטאנס). ב-1952 ביקר בישראל והשתתף בכמה תערוכות, וב-1962 חזר אליה והציג כמה תערוכות גדולות, התגורר ברמת גן ופתח בביתו סטודיו לאמנות.

לאוניד פסטרנק (יצחק לייב) - צייר, מאייר ספרים (1862– 1945).

אביו של המשורר וסופר בוריס פסטרנק. יצר איורים ל"מלחמה ושלום" של לב טולסטוי, התארח עם משפחתו באחוזתו של הסופר וצייר פורטרטים רבים שלו. ב-1921 עבר לברלין, שם התחבר עם האמנים היהודים-גרמנים מקס ליברמן והרמן שטרוק. פסטרנק היה גם ידידו של ח"נ ביאליק, שפרסם ב-1924 את הספר "ל. פסטרנק. חייו ויצירתו" ובו ציין שסגנונו של פסטרנק "מאופיין בהתבוננות פסיכולוגית עמוקה ו'ספרותית'". פסטרנק עצמו פרסם אלבום ובו פורטרטים של ביאליק, ש. אנ-סקי, נ. סוקולוב, י. אנגל וד. פרישמן (את המבוא כתב ה.שטרוק). ב-1924 הצטרף למשלחת סופרים ואמנים יהודים לפלשתינה, צייר את נופיה ורשם תושבים מקומיים רבים. ב-1932 הוצגה תערוכה של יצירותיו בבצלאל.

ב-1938, בעקבות עליית המשטר הנאצי, עבר ללונדון. משם עקר לאוקספורד, שם התגורר עד יומו האחרון.

חיים גליקסברג (1904– 1970) – צייר.

משפחתו עברה לאודסה כשהיה בן שנתיים, ואביו שימש שם בתפקיד הרב הראשי. ב-1925 עלה לארץ-ישראל, ובה התגורר תחילה בביתו של יעקב פרמן בתל אביב. ב-1945, בעקבות ידידותו עם ח"נ ביאליק, פרסם את הספר "ביאליק יום יום", ובו איורים פרי עטו. היה ממייסדי אגודת הציירים והפסלים ויעץ למאיר דיזנגוף בנושא הקמת מוזיאון תל אביב. זכה בפרס דיזנגוף שלוש פעמים – בשנים 1936, 1937 ו-1956.

מנואיל (עמנואל) שכטמן (1900– 1941) - צייר.

למד אמנות בקייב והיה אחד התלמידים המקורבים למיכאילו בויצ'וק, אמן אוקראיני מונומנטלי ומנציגי הרנסנס התרבותי האוקראיני של המאה העשרים. ב-1928, בהדרכתו של בויצ'וק, צייר את הפרסקאות "קורבה" ו"פסטיבל הקציר" בסנטוריום האיכרים באודסה. שיתף פעולה עם ארגוני תרבות יהודיים. ב-1929 מונה לראש אגף האמנות של מוזיאון אודסה לתרבות יהודית. בראשית שנות השלושים של המאה העשרים פוטר מכל תפקידיו על רקע קמפיין נגד אמני האוואנגרד האוקראינים, אשר התמקד בבויצ'וק ובתלמידיו. ב-1934 עבר למוסקבה. בנובמבר 1941, בימי מלחמת העולם השנייה, התנדב ללחימה, וכפי הנראה נפל בקרב בפרברי מוסקבה.

לרכישת כרטיסים: www.anumuseum.org.il

אנו – מוזיאון העם היהודי, קמפוס אוניברסיטת תל אביב

קרדיט:

התמונה העליונה: לאוניד פסטרנק דיוקן חיים נחמן ביאליק מתנת פ.שפירא חיפה אוסף מוזיאון ישראל ירושלים צילום מוזיאון ישראל ירושלים אלי פוזנר

התמונה התחתונה: דיוקן שאול טשרניחובסקי ראשית שנות הארבעים של המאה העשרים צייר-חיים גליקסברג שמן על בד באדיבות נועם גליקסברג משפחת האמן 55 על