אחרית דבר על ז'יל דה רה - 22:ידועים לשמצה: רוצחים סדרתיים בימי הביניים,לוטן דיקר

גם אחרי כל כך הרבה שנים, אין אנו יודעים אם ז'יל דה רה חף מפשע. שני הצדדים מציגים ראיות משכנעות, בעד ונגד. לא היו עורכי דין, שיכלו לנסח את כתב ההגנה, לאור העובדה שהראיות שהוצגו היו קלושות בייחוד הפיזיות. ידוע שמספר ילדים רב נעלם באותה תקופה בצרפת, אולם איש לא טרח לבדוק את המקרים הללו.

גם הקהל שנאסף במקום, הרגיש שנעשה לאדם הנאשם עוול, למרות אופי הפשעים שהוא ביצע. אין ספק שהוא לא נתפס כדמות פסולה, למרות העדויות וההטחות של השופטים בכל הנוגע לחשדות הכבדים שנאלץ להתמודד עימם.

בית הדין של ההיסטוריה הרשיע את ז'יל דה רה והפך אותו לדמות אייקונית, שמסמלת רשע והתעללות בחסרי ישע. הוא הפך לחלק מהפולקלור של סופרים ויוצרים רבים, בעיקר בסיפורים עממיים. דה רה, ככל הנראה, הוא ההשראה לסיפור "כחול הזקן", מהאגדות של שארל פרו, הרוצח המרושע, שרצח את נשותיו. ייתכן והוא גם הבסיס לקניבליזם וסיפורי מכשפות של האחים גרים, מעין אבטיפוס מרושע לכל הצרות, שילדים תמימים עברו ברחבי אירופה.

כנראה לעולם לא נדע מה קרה במרתפי טירת טיפוז'. האם דה רה הוא קורבן של נסיבות היסטוריות שנטו לרעתו, לאישיותו, מצד אחד הקיצונית, הבטוחה, אך מלאת הניגודים והתמודדויות נפשיות לא פשוטות. האם הוא הולך שולל בעקבות חובותיו הכספיים, אשר גררו אותו למעמקי השאול בחיפוש אחרי פתרונות בתחום הנסתר, שהכריחו אותו לפנות אותו אל שרלטנים ומומחים לתורת האלכימיה.

עוד גירסה היא, כי מדובר על איש בעל מזג מרושע, שהחליט שעליו לעשות הכול על מנת להתחמק מגורל של עוני וחרפה, גם אם עליו להקריב קורבנות תמימים בדרך. הקהל בימי הביניים נטה להאמין לו ולרחם על נשמתו, אולם לאורך השנים החסד שנעשה עימו התקהה עם הזמן.

כנראה שלעולם לא נדע מהי האמת וכל קורא יצטרך, בזכות שכלו הישר וההגיון להחליט איזו גרסה אמינה יותר, משימה לא פשוטה מאות שנים אחרי.