מחשבות על יציאה לגמלאות

לאחר שנות עבודה רבות הגיע עת הפרישה לגמלאות. אני משתפת מחשבות שעברו במוחי לשינוי העומד לחול בחיי.

בסיום תקופה ארוכה של עבודה נפתחת תקופה חדשה, תקופה ללא מחויבויות מידיות. אין צורך לקום מוקדם בבוקר ולמהר להספיק לחתום שעון וזה יתרון. אפשר להתנהל לפי רצונך, להגשים חלומות שדחית לתקופה בה תתפנה ויהיה לך יותר זמן. פגישות רבות יותר עם המשפחה והנכדים, תחביבים, נסיעות בארץ ובחו"ל (נדחה אחרי הקורונה), התנדבויות, חוגים וקורסים מעניינים ועוד.

לדעתי, הדבר החשוב ביותר הוא לסגל הרגלים חדשים ולהתמיד בהם. להתעורר בבוקר ולהתלבש ולהתאפר. אפשר לצאת החוצה לסיבוב קצר או ארוך לפי מה שמתחשק באתו הרגע. אך, לעשות זאת בכול בוקר. פעם בשבוע אפשר לקבוע נסיעה בארץ, לנסוע בבוקר ולחזור בערב. עוד חוג או שניים, אך לא להגזים בכך. לבשל ארוחות צהריים או ערב, אך לא נורא אם מדי פעם מזמינים משלוח.

ברגע שגבולות הארץ יפתחו אפשר לנסוע לחו"ל לתקופות ארוכות יותר מבעבר. לראות מקומות שעדיין לא הגענו אליהם, לנסוע לקרובים בארצות שונות ולבקש שיגיעו אלינו ולארח אותם. הכול - ללא מתחים ולחצים שהיו בעבר.

מבחינה כספית, כמובן שהכנסותיכם יורדות, אך הילדים כבר יצאו מהבית וההוצאות ירדו אף הן. צריך לתכנן את הפרישה, ובמקום עבודתי עברתי קורס ארוך של הכנה לפרישה, שסיכם את כול האספקטים שלה, החל מבחינה כספית, פסיכולוגית, תעסוקתית, ניצול פנאי ועוד. הקורס עוזר לחשוב ולתכנן את העתיד.

עוד תחום שאפשר ליהנות ממנו, והוא ההתנדבות והנתינה. בארצנו אפשר להתנדב במגוון מקומות. צריך רק לבחור. יש עמותה בשם "חבק תינוק" להגיע לבתי חולים ולתת חום ואהבה לתינוקות שננטשו. הבעיה היא, אם נקשרים לתינוק וזה קורה הרבה, הפרידה ממנו קשה מאוד, אם הוא עובר למסגרת אחרת או מאומץ או מסיבות אחרות. אפשר להתנדב בבתי ספר ולעזור לתלמידים מתקשים, לעמותות שונות שתורמות מזון ועוד. ההתנדבות מחזקת ומשפרת את התחושות וממלאה שמחה.