ניקולס קייג' לאחר סדרה של סרטים גרועים וזבלונים בלתי נסבלים, הוא חוזר עם סרטים טובים שניתן לסווג אותם כאיכותיים. הוא מוכיח את עצמו כשחקן נשמה איכותי, שיש לו יכולות ורסטיליות גם מבחינה ורבאלית וגם מבחינת הבעות גוף ופנים.
יש הרואים ב"לונגלגס" כהמשך של "שתיקת הכבשים," בשל כמה נקודות דמיון. הסרט מתרחש בשנות ה-90 שסוכנת פדרלית ששמה לי הארקר נחשבת לעילוי בשל יכולות, שיש הרואים בהם כלא טבעיות. הארקר נתקלת במקרה מסתורי של רוצח סדרתי שמכונה לונגלס (ניקולס קייג') שכבר שלושים שנה מתחמק מהחוק ורוצח משפחות שלמות. היא מתחילה להתחקות אחריו בשל אינטואיציות מצוינות, היא מצליחה להתחקות על עקבותיו.
"לונגלגס" מערבב כל ז'אנר ומאפיין של מותחן אימה שנראה על המסך בשנים האחרונות ושואב מהם השראה. למרות הגנריות היא מצליחה לצקת תוכן רב באישה המתבודדת והמבריקה, שצריכה להחזיק את מרבית הסרט על כתפיה. קייג' כמו אנתוני הופיקנס לפניו, מבליח לדקות מעטות אבל עושה זאת מעולה. הוא מחשמל את המסך, משעשע ואפל באותה מידה. עם מסכת לטקס די דוחה, הוא מטיל אימה על הצופים ועל הסוכנת הארקר, תוך כדי שהוא מתזמן וממקסם את הדקות המעטות שלו למופע מהפנט.
האווירה עצמה היא מקריפה במיוחד, קשה להוריד את הראש מהמסך מתחילתו ועד סופו. סאונד מצמרר יחד עם צילום אפל, שמלא במראות מטרידים שמלווים בקולות ורעשים שבטוח לא ישאירו אתכם אדישים. ההליכה למקומות דתיים ועל טבעיים מעט מאכזבת משום שזו נחקרה ונחרשה בסרטים אחרים, כל האמירות על סגידה לשטן ורצון להשיג כוח על טבעי. היה עדיף לחקור את הנפש האנושית ולהישאר קרובים למציאות, מאשר להיאחז בעולמות עליונים וללכת לאיבוד. גם המפגש ביניהם והטוויסט הדי צפוי, לא מצליחים לרומם את הסרט.
זה לא יצירת מופת, אלא מותחן אימה טוב. התסריט שלו מונע ממנו להגיע לגדולות והתמה המרכזית לא מספיק מושכת ומעניינת. למרות הופעות מהפנטות של השחקנים, הוא לא מצליח להיות יצירת מופת חד פעמים אלא עוד סרט מוצלח.
Commentaires