העלילה בקצרה:
בדומה למראה שחורה גם סאני עוסקת בסכנות אשר מצויות בטכנולוגיית העלית. סוזי אישה שגרה ביפן בעקבות יחסים עם בעלה, להם ילד משותף. סוזי חושבת שבעלה עוסק במחלקת המקררים, אולם בעקבות מותו המסתורי בתאונת מטוס היא מקבלת רובוט קרינג'י שמנהל החברה מוסר אותו אישית, טוען שבעלה הוא המתכנת הראשי שלו. היא מבינה שהיא חיה בשקר ומתחילה לחקור את המקרה יחד עם הרובוט, שמגלה שיש לו תכונות מופלאות שאיש לא יכל לחזות.
מה אהבנו:
המשחק של רשידה ג'ונס היא פנומנלי, היא מצליחה להפגין מנעד עצום של יכולות בדמות שהיא ממש לא חד ממדית. היא מצד אחד מעוררת רחמים, אמיצה וגם בודדה. הדמות היא מאוד שברירית אבל יש בה מורכבות שקל להזדהות איתה. היא מאוד ממוקדת מטרה, ניתן להבין בקלות למה היא התחברה בצורה כה עמוקה עם סאני הרובוטית. השבריריות שלה היא מקסימה והקשר שנוצר בין אדם ורובוט הוא מרתק ובלתי צפוי. הלוקיישן של יפן הוא מקום נהדר לחוות ולבחון טכנולוגיות חדשות ולראות מה הסכנות שעומדות בפני האנושות בלאמצן. זו סדרה שבגדול כיף לצפות בה, ניתן לסיים את הפרקים הראשונים ברצף בלי להוריד את המבט מהמסך.
מה לא אהבנו:
יש עודף של נושאים, שיוצרים בלאגן ועומס. גם הבדלים על אופן מנהגי האבלות במערב ובמזרח, גם המון פילוסופיה על רובוטים ובני אדם יוצרים תסריט שהוא לא מספיק ממוקד. יותר מידי קווי עלילה ורעיונות מקוריים פוגעים בהנאה מהצפייה בסאני. הומור שוחור ותובנות אנושיות לא תמיד הולכים ביחד ובסדרה שלפנינו המיקס של סגנונות שונים לא יוצר תבשיל טעים יותר, אלא דווקא פוגע בתוצאה הסופית. ההייפ פעמים רבות מוצדק אבל סאני לא מצליחה להתרומם למקומות שהיא הייתה יכולה להגיע אליהם וחבל.
Comments